קומו רגע ולכו למטבח וחזרה. כן, אפשר גם לסלון וחזרה. הלכתם ושבתם? יופי. מי גרר רגליים? מי שם לב איזה חלק של כף הרגל שלו נוגע ראשון ברצפה? מי הולכת על עקבים גבוהים?

לפי שיטת פאולה הליכה זה עניין רציני ולכן נפגשתי עם ענת ואן טרינן, מורה מוסמכת בשיטת פאולה לשמוע קצת יותר.

ענת למדה אצל פאולה ויש לה זכרונות מיוחדים שקשורים להליכה.

"פאולה היתה הולכת עם 'נעלי שורש' אמריקאיות. הלבוש שלה היה מוקפד והיא היתה לובשת חליפות עם חצאית יחסית הדוקה" אומרת ענת ומסבירה שאין צורך להתלבש במיוחד כדי ללכת בצורה נכונה אבל נעליים טובות זה חשוב.

"פאולה גרה בתל אביב ברחוב פינסקר והמכון שלה היה מרוחק 20 בתים ממנה. להליכה הלא ארוכה הזו היא תמיד הצטיידה בתיק צד שהיא היתה תולה על כתף ימין, את כף היד היא היתה משחילה על הרצועה אגודל בצד אחד כשכף היד פתוחה. הצעד מתחיל כשכף הרגל ב'פלקס' והעקב נוגע ברצפה ראשון. מיד מרגישים את זה בגוף – כל החלק הקדמי של הגוף מתאס והגוף מזדקף מתוך עצמו. כף היד פתוחה (אפשר גם את שתיהן) שומרת על שיווי משקל וזו הליכה שממש מונעת נפילות כשהולכים בעיר".

מה מרגישים? "שהכל עולה למעלה. אפשר לעשות את זה גם בשכיבה על הרצפה. פלקס בכפות הרגליים ושחרור. אותי פאולה לא לימדה לעשות 'פוינט' כי לדבריה 'פוינט' היה קורה ממילא. הפלקס הוא מה שחסר.

"כשהולכים על הכריות יש חולשה בבטן ובסוגר הקדמי לכן פאולה נותנת דגש על העקב".

בהליכת פאולה שמים דגש על שליחת הרגל קדימה, הנחת העקב וגילגול כף הרגל עד הכריות אל הצעד הבא. שמתי לב שאם אני בזמן הליכה מתייחסת לתנועה של הקרסול וכף הרגל ההליכה שלי נעשית מהירה ועוצמתית יותר. למשל אם יצאתי לסיבוב הליכה והתעייפתי קצת (בעיקר בעליה האחרונה…) אני מעבירה את תשומת הלב לתנועת כף הרגל: הנחת העקב, גלגול כף הרגל, דחיפה קדימה עם כריות הכף. התחושה היא שהצעידה דווקא בשלב העייפות נעשית נחושה יותר, הרגליים עצמן מקבלות כמו מנוחה וכף הרגל שולחת אותי נמרצת ישר הביתה.

אז מה, ענת, כל היום ללכת עם תשומת לב להליכה? "בהתחלה זה ניתן כתרגיל. כדאי להוסיף ביומיום קטע בהליכה כשהולכים כך. מומלץ מאד ללכת עם נעל טובה וללא עקבים, או עקב נמוך. בהמשך זה יהפוך להליכה הטבעית".

יותם ורדי, מורה לפאולה והמורה הראשון שלמדתי אצלו הוציא ספר "היכולת החבוייה בתוכנו" ומתייחס שם להליכת פאולה. הנה הקטע מהספר:

"פאולה מתרגלת איתנו את "הליכת פאולה". היא ניצבת כרס"ר במצעד, ואנחנו צועדים במעגל. פאולה: "להניף רגל ישרה ולהוריד חזק את העקב לרצפה, לגלגל את כף הרררגְל (במבטא ייקי) עד האצבעות. אותו דבר ברגל השנייה…" כך אנחנו צועדים במעגל בחדר הקטן, בזה אחר זה, מניפים את השוק עד שהרגל מתיישרת אופקית, מורידים את השוק לפנים, מקישים בעקב חשוף בשטיח הכחול הדק ומגלגלים את כף הרגל… ושוב מוסיפים לצעוד עוד ועוד. פאולה אינה מרפה, מי שאינו מקיש חזק דיו בעקב בקרקע ננזף מיד. העקבים שלי כבר מכאיבים, הגב מתחיל לנוע ללא תיאום ואני מרגיש כטווס, כתפיי מתגלגלות, שקע המותנית (הלורדוזה) מעמיק. פאולה אינה מגיבה לכך, העיקר שהעקבים יקישו בכוח ברצפה… מישהי מסננת בלחש: "כמו בצבא הפרוסי". עוד מיני תלונות מסתננות מכיוונים שונים מבעד לשפתיים חשוקות, פאולה אינה מתחשבת בכך ולא מרפה, ואז מתרחש בי מה שפאולה התכוונה אליו, כנראה: הכתפיים שלי מתייצבות ונמשכות לאחור, הראש זקוף, המבט היישר לפנים, ההליכה האוטומטית קלה, כפות הרגליים מתגלגלות ללא מאמץ… 
צורת ההליכה שתרגלנו מדגישה את מרכיבי ההליכה הטבעית הנכונה לא רק על פי פאולה, שהכרתיה קודם גם מריצה למרחקים.
כמה חודשים אחר כך הסבירה לי פאולה, שהליכה בסגנון זה משמשת לה כדי לסייע בידי אנשים השרויים בדיכאון; אנשים אלה הולכים בדרך כלל כשראשם רכון ומבטם מופנה לקרקע, הם גוררים את רגליהם או מניחים אותן באופן שטוח על הקרקע – ואילו נעיצת העקב (או הרמת האצבעות) וגלגול כף הרגל מכריחים אותם להזדקף, להרים את הראש ולהביט לפנים (לראות את העולם). אופן הליכה זה מרחיב גם את בית החזה לנשימה מלאה, שעשויה להביא בעקבותיה אופטימיות שחסרה להם במצבם הדיכאוני.

המעוניינים ברכישה הספר
מוזמנים ליצור קשר עם יותם:
 yotamv1@gmail.com 

שתפו:

Share on facebook
Share on twitter
Share on whatsapp
גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן