בואי לתרגל איתי

לצלם שיעור פאולה זה אישיו. בכלל להצטלם ולהעלות לאינטרנט זה לא הרגל שלי, אבל להעלות תרגול כל כך אישי זה ממש מאתגר אותי מבחינת החשיפה.

אבל אם נשים את העניין הזה בצד רגע, צילום והצגת תרגול של פאולה עלול לפספס משהו כיוון שהשיטה מעודדת לעבוד באופן אישי, להקשיב לגוף ולאפשר תגובות שרשרת שהן ייחודיות לכל גוף שמתרגל. כשאני מראה איך אני מתרגלת אני עשויה ליצור את הרושם שכך צריך לתרגל אבל בעצם זו לא הכוונה שלי. 

הכוונה היא להראות שגם ככה אפשר לתרגל ובכל מקרה ההמלצה היא לא להסתכל עלי.

אז למה בכל זאת להעלות סרטון מצולם? הרי יש לי כבר כמה וכמה סרטונים ביוטיוב שהם רק אודיו, אז אולי זה מספיק? ובכן, שמתי לב שכשאני מתרגלת עם היוטיוב שיעור יוגה או תרגול אחר, התחושה היא שאני לא מתרגלת לבד. אפילו שהתרגול שאני מפעילה הוקלט לפני כמה שנים, עדיין יש תחושה שאני לא נמצאת לגמרי לבד על המזרן ואם אני רואה מדי פעם את המורה, אני אפילו קצת מרגישה שהיא רואה אותי וזה נותן תחושה טובה ואפילו נותן מסגרת או איזו מחויבות לתרגול.

אבל, גם בהקשר הזה יש גם וגם. התרגול בבית, בלי אף צופה מאפשר חופש. כמו שנהוג לומר, תרקדי כאילו אף אחד לא מסתכל. מצד שני, כשאני מתרגלת בידיעה שיש עיניים טובות שמסתכלות עלי, זה יכול גם לאפשר חופש. אז מה עדיף…?

בעניין העיניים הטובות, אני משתמשת במבט הזה בתרגול העצמי. לפעמים תוך כדי תרגול אני מזכירה לעצמי להסתכל על הגוף שלי, התנועה שלי, הנשימה או על איבר כלשהו, בעיניים טובות. המבט מייצר תגובה בגוף, תגובה חיובית, כאילו משהו מתרכך או נפתח. כך אצלי.

כך או אחרת, נסו את התרגול הזה. מקווה שתהנו. אני ממש נהנית לתרגל ולמלל את מה שאני עושה. זה כאילו מגביל אותי, אבל בעצם גם מאפשר איזו מחויבות לתרגול ואפילו תשומת לב מחודשת וחופש.